כמה דברי תורה קצרים לפרשת האזינו. מאת אבישי חניא
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה... הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט... צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, א-ד)
בפרשת האזינו אנחנו שרים שירה. שירת האזינו, כתובה כשירה, אבל מי שעוקב אחר תכני הפרשה, רובה של הפרשה לא כל כך משמחת אלא דווקא להיפך. הפרשה עוסקת באריכות בדין האלוקי הנוקב גם כלפי עם ישראל, גם כלפי אומות העולם. אם כך, מדוע פרשת האזינו נקראת שירה? הרי רובה של הפרשה עוסקת בעשיית משפט בעושי עוולה וחוטאים!
הסיבה היא שיש במשפט האלוקי את אותה תביעה בלתי פוסקת להתקדמות, את אותה דרישה לאי
השלמה עם החסרונות, לחוסר ויתור כלפי השִפְלוּת המוסרית. ואין דבר אשר יותר משמח את האדם מהתיקון של חיי המוסר, של חיי הנפש, של חיי החברה ומצב האנושות, והתיקון הזה הבלתי מתפשר, הדוחף קדימה, כולו תוצר של המשפט האלוקי.אין כמו דין ומשפט המבטא את הרצון והעניין שמגלה המחנך בחניכו, ומאידך אין כמו התעלמות המבטאת חוסר עניין וחוסר אכפתיות - "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹוהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי יג, כד). דווקא המפגש עם הדין מורה לנו עד כמה חפץ הקב"ה בנו, בטובתנו - בשלמותנו. נמצא שעומק הדין יונק מרחמים גדולים, מאהבה גדולה (משלי ג, יב): "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה".
ההשגחה האלוקית על כל פרטי מעשינו, אורחות חיינו, הלכי רוחנו ושאיפותינו, נובעת מרצון גדול להשלים אותנו יותר ויותר, ולהביאנו אל "השלימות האמיתית שהוא הדביקות בו יתברך, ואני קרבת אלוקים לי טוב" (ע"פ מסילת ישרים, פרק א').
זה לא קל לעמוד במשפט, אך המשפט הנוקב הזה גורם לנו להתחדש, גורם לנו לנוע, לשוב. גורם לנו את אותה התקדשות והיטהרות ויוצרת טעם מחודש לחיים האנושים כאן עלי אדמות והרבה סיפוק נפשי.
"יעֲרֹוף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב)
משה רבינו ע"ה מדמה את התורה למטר, ופירש רש"י: "תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר זה שהוא חיים לעולם"
נשאלת השאלה: מדוע המשילה התורה את לימוד דברי תורה לירידת מטר?
א. כתב רבנו הגר"א: הגשם בא לכל הארץ בשווה, אך פעולתו לפי המקבל. מקום שזרוע חיטים - יצמיח חיטים, ומקום הזרוע סם המוות - יצמיח סם המוות. אך הגשמים עצמם נקראים לעולם "טוב".
ב. כתב רבי ישראל מסלנט ז"ל: המטר יורד מן השמים על הארץ, ואף על פי שהמרחק רב ביניהם, הוא מגיע לארץ ומצמיח את התבואה והפירות. כך גם התורה יש בה יכולת להשפיע, גם אם המרחק בין הפה המדבר את דברי התורה, לליבו של האדם השומע או הלומד, הוא כמרחק שבין השמים והארץ - לבסוף התורה תשפיע על האדם.
ג. המטר מועיל לאדמה רק אם נחרשה השדה לפני המטר, והוכנה כראוי לבוא המטר, אבל אם השדה אינה חרושה - אין במטר תועלת, ואפילו יכולה לגרום לנזק. כך דברי התורה מועילים למי שהכין את ליבו ותיקן את מידותיו, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה", אבל מי שמידותיו מקולקלות, דברי התורה אינם מועילים לו, ויתכן אפילו שיגרמו נזק, וזהו מה שהתכוון הנביא (הושע יד, י): "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹושְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".
ד. המטר יורד בתקופת החורף, אך בתקופת החורף אין ניכרת השפעתו על הצומח, וכל הפריחה והלבלוב שהם תוצאת המטר מגיעה רק לאחר תקופת החורף, בזמן האביב, ולצופה נדמה כאילו ירידת המטר כלל לא יעילה, שכן נבלע המטר באדמה ואיננו. אך לאחר זמן, עם נביטתו של הזרע והפריחה והלבלוב, מתגלה כוחו של המטר שניתך עליו לפני זמן רב, ומתברר שהמטר לא ירד לשווא. כך הדבר גם בלימוד תורה ואף בעבודת החינוך. פעמים שאתה מוריד "מטר" - דברי תורה ומוסר - ונדמה שהדברים נעלמו ואינם. שום שינוי לא חל, דבר לא זז אצל התלמידים. והנה אחרי זמן רב ואפילו חודשים ושנים, מתברר שהדברים לא יצאו לבטלה. הם פעלו את פעולתם באיטיות וביסודיות, והניבו פרי משובח.
